מכון התקנים – מונופול הכרחי?

רבות דובר ופורסם לאורך השנים על מכון התקנים הישראלי, לטוב ולרע, לרוב בהתאם להתרחשויות העומדות על סדר היום. כאשר ילד נפגע מצעצוע שלא עבר או גרוע מכך חרג ממדדי הביקורת יתרעמו כולם איפה היה מכון התקנים?! ומנגד כאשר יבואנים מעוניינים לייבא סחורה שבעצם היבוא שלה המשמעות תתורגם מידית בחסכון לצרכן הסופי – גם כאן תרעומת – למה מכון התקנים מקשה כל כך על ייבוא?!

מכון התקנים במידה רבה הוא שומר הסף, צוואר הבקבוק אליו הכל מתנקז ומעצם היותו כזה קל מאוד להעביר עליו ביקורת, מכל שכבות האוכלוסייה ומגזרי התעשייה. אנחנו כאן כדי לדבר על הפריזמה הפרטית של עולם החשמל לתעשייה ותאורת הלד – היכן מכון התקנים עומד מול מקביליו בעולם, והאם אנחנו כצרכנים מקבלים ממנו את הנדרש כפי שהיינו מקבלים אילו היינו חיים במדינה אחרת? בנוסף האם התנהלותו מיטיבה עם האוכלוסייה שהוא משרת או לא?

מכון התקנים הישראלי (מת"י) הינו גוף סטטוטורי (פרטי, אך מוסמך ע"י המדינה), הפועל מכח חוק התקנים ונתון לפיקוחם של שר הכלכלה והתעשייה והממונה על התקינה. מכון התקנים פועל בשלושה תחומים עיקריים: תקינה, בדיקות מעבדה והתעדה של מוצרים ושירותים. המכון פועל גם כחבר ובשיתוף פעולה עם מספר גופים ואף בייצוג ישראל בוועדות המתקיימות בארגונים אלו – כמו ארגון התקינה הבינלאומי – ISO, והנציבות הבינלאומית לאלקטרוטכניקה – IEC.

המכון מקיים קשרים עם מוסדות מקבילים לו בחו"ל כדוגמת  CB Schemeוהוא קשור עם עמיתיו בהסכמים הדדיים שאיתם זוכה להכרה בינלאומית מקיפה כמו רשתות המעבדות הבינלאומיות TUV Reinland, Semko ו-NEMKO.

עד כאן הכל טוב ויפה, אבל איפה מתחילה הבעיה?

מכון התקנים הישראלי אמנם מפעיל מספר מעבדות במגוון תחומים לבדיקת התאמת מוצרים לסטנדרט התקן שנקבע להם, ומנפיק מספרים עצומים של בדיקות ואישורים בשנה, אך לאורך השנים סובל המכון ממספר בעיות שהפתרון שלהן לא בהכרח תלוי בו.

shutterstock_247729387
  1. מחסור בכוח אדם מקצועי – עם השנים צוותי המעבדה הלכו ובגרו, מכון התקנים מנסה לאפשר את תנאי השוק בכל הקשור לשכר וכדאיות לעבוד בו, ומנגד עולם הטכנולוגיה וההיי-טק הישראלי קורץ הרבה יותר לצעיר הממוצע, והשגת אנשי מעבדה איכותיים הופכת קשה יותר – במיוחד כאשר מדובר בגוף בפיקוח ממשלתי שאינו נועד למטרות רווח מובהקות ומתוקף כך קיים ניסיון מתמיד לחסוך בהוצאות.
  2. מחסור בציוד בדיקה מקצועי – עוד בעיה שיש לגוף סטטוטורי שנתון לרגולציה הינה היכולת שלו להתקדם בקצב הבלתי אפשרי של הטכנולוגיה, המכון תמיד נשאר מאחור, רכישה של ציוד בדיקה מותנית במכרז, שיטת מכרזים אולי טובה לטווח הארוך וכביכול מבטיחה שהמחיר יהיה זול יחסית כמובן בהנחה שיש תקציב מתאים למכון – ומנגד, לעיתים קרובות מדי, מכון התקנים אינו מסוגל לבצע בדיקות מסוימות אפילו אם ישנם מחקרים לא מועטים שמוכיחים כי ישנן השפעות על בריאות הציבור במגוון מוצרים מסוים ואפילו אם היה קיים ציוד הבדיקה, לא היו בוחנים מקצועיים שמכירים מספיק את תוכן התקינה הבינ"ל כדי לבדוק על פיה. אם ניקח לרגע לדוגמא את תעשיית תאורת הלד, שמתפתחת לאין שיעור, ובהתאמה כמות המחקרים על השפעת תאורת הלד על בני אדם הולכים ונצברים, כבר זמן מה ידוע כי אחת ההשפעות השליליות העלולות להיווצר הינה קרינת אור כחול, שמשפיעה על בריאות הציבור באופן שלילי ולשם כך בעולם כבר קיימת בדיקה סדורה הבוחנת את עוצמת ומידת ההשפעה של כל מקור לד פולט אור, וכמובן נקבע רף מעליו אותו לד ייחשב לא בריא. לצערנו במכון התקנים שלנו, לא קיים אף ציוד המאפשר בדיקה זו, ובכך המכון נאלץ להסתמך על בדיקות מעבדה חיצוניות, אותן לצערנו די קל לזייף ואנחנו הציבור מקבלים את המיטב שהמכון יכול היה להנפיק עבורנו, אך מתקיים ספק באשר להתאמתו המלאה למוצר שרכשנו בפועל.

3. סיעוב ובירוקרטיה – אמנם מכון התקנים הינו גוף פרטי, אך כמוסד ותיק הנתון לרגולציה, עם ועד עובדים וקביעות, קיימת בירוקרטיה ששמורה בעיקר למוסדות וגופים ממשלתיים/ לאומיים. מסיבה זו מרבית הפניות לוקחות מעבר לזמן סביר, שבשוק הפרטי ככל הנראה לא היינו נתקלים בהם, בנוסף, במידה והיה גוף המספק את אותם השירותים באותו מבנה ארגוני, המרוויחים העיקריים היו אנחנו הצרכנים, היינו נהנים מתחרות בין גופים שרוצים להוכיח מדוע הם שומרים עלינו הכי טוב. גם במגזר העסקי היו נהנים ע"י תחרות והוזלת מחירים לייבוא/ פיקוח על ייצור/ התעדה ועוד, ושוב אנחנו הצרכנים היינו מרוויחים. עלויות אלו עבור המגזר העסקי הן נרחבות, והוזלתן היא אינטרס ציבורי כדי שההוזלה תתגלגל אלינו במחיר סופי למוצר.

איך זה עובד בעולם?

כמעט בכל מדינה החברה בוועדה המוכרת ביותר באירופה אליה אנו משתייכים (בתחום החשמל לפחות) – הנציבות הבינלאומית לאלקטרוטכניקה – IEC, פועלת מעבדה לאומית (מקבילת מכון התקנים), לצד מגוון מעבדות מוסמכות ע"י המדינה – לפי סטנדרט בינלאומי להסמכת מעבדות בדיקה.

פעולות ובדיקות שחורגות מיכולת המעבדה הלאומית (דבר שקורה יותר בישראל לעומת מדינות מתקדמות דומות)  יועברו לאותן מעבדות מוסמכות ע"פ חוק להשלמות בדיקה, שוב ע"פ חוק ולצד זה יכול כל צרכן (יבואן/ יצרן וכד') לפנות באופן פרטי לאותן מעבדות חיצוניות לשם החשת התהליך או הוזלתו כתחליף מלא לשירות שאנו בישראל נוכל לקבל ממכון התקנים כמעט בלעדית.

בנוסף ברוב המוחץ של מדינות אירופה קיים סטנדרט בדיקה CE ומסמכי הצהרות יצרן לייצור ע"פ סטנדרטי ייצור מקובלים בהתאמה לתקינה הבינ"ל, שבמרבית המקרים יספיקו גם לרגולטורים וגם לצרכנים באותה מדינה, בניגוד למקובל בישראל – כאן תעודות בדיקה רשמיות ויקרות מובילות ועלות הפקתן יקרה, וגם מחיר מוצר יהיה יוקרתי בהתאם. ומי משלם על הסטנדרטים הללו? הצרכנים הסופיים כמובן. וגם כאן האחראי העיקרי לכך הוא מכון התקנים שאחראי לסטנדרט המינימלי הלאומי להתאמה לתקן שבמקרה שלנו גבוה מאוד ולא תמיד לצורך.

למען הסר ספק, אין באמור שלילה במאומה מהעשייה של מכון התקנים שלרוב עושה את המירב כדי לספק את מלוא השירותים עליהם הוא מצהיר. מכון התקנים הישראלי עושה את המיטב מהכלים הנתונים בידיו. גם אם יש טענות לאופי העבודה שלו, הוא הכי טוב שיש לנו כצרכנים הרוצים להאמין כי המוצרים המוצעים לנו בחנויות לא יפגעו בנו.

ובכל זאת מה עוד כדאי לעשות? אין מנוס מלהתיר הקמה של מעבדות נוספות המוסמכות ע"י המדינה, בין אם לתחומים פרטניים יותר, או לתחומים כלליים אך עם משקיע שיכול להביא את המיכון וכח האדם הטוב ביותר כדי שכלל הבדיקות יהיו אפשריות בישראל, ללא מיקור חוץ (למדינה אחרת כפי שקורה היום בחלק רב של המקרים).

ובמכון עצמו – לייצר יותר שקיפות והנגשה למי שאינו מרגיש מיוצג על ידי המכון באופן מלא, להגביר את הפיקוח על בדיקות ופעילות המכון לא פחות משיש להגביר את הגישה למפקחים עצמם ולחברי הוועדות המכהנים, לוודא את טוהר המידות והמקצועיות (היות ולא מעט גורמים אינטרסנטיים מוכנים להשקיע הון רב בהעלמת עין ע"י רשויות התקינה) למען אינטרס אחיד לאומי שהוא בטיחות השימוש בכל מוצר.

רפורמות לאומיות נעשות מדי פעם בהקשר מכון התקנים, האחרונה שבהן ע"י שר הכלכלה משה כחלון ושר התעשייה והמסחר אלי כהן, ליצירת מערכת ממוחשבת לפיקוח על הייבוא ע"י הממונה על התקינה, והנגשת המידע למשתמש במקביל ובכל זמן נתון. אך מערכת זו אינה פותרת רבות מבעיות המכון, אלו שהועלו במאמר זה ואחרות בהן נעסוק עוד בעתיד.

עד שמשהו ישתנה, נאלץ  לשים מבטחינו על הגורמים המוסמכים בוועדות ובמכון כי אנחנו בידיים הטובות ביותר.